חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996

חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 1
פרק א': מטרת החוק
1. מטרת החוק
חוק זה מטרתו לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו ועל פרטיותו.
פרק ב': פרשנות
2. הגדרות, (תיקון: תשס"ח)2, 3 (בתוקף עד ליום 23.3.2011)
בחוק זה -
"בית חולים" - כמשמעותו בסעיף 24 לפקודת בריאות העם, 1940;
"ועדת אתיקה" - ועדה שהוקמה לפי סעיף 24;
"חדר מיון" - מקום המיועד למתן טיפול רפואי דחוף המאויש על ידי רופא אחד לפחות, ושהמנהל הכללי הכיר בו בחדר מיון לענין חוק זה;
"טיפול רפואי" - לרבות פעולות איבחון רפואי, טיפול רפואי מונע, טיפול פסיכולוגי או טיפול סיעודי:
"מוסד רפואי" - בית חולים או מרפאה;
"מטופל" - חולה וכל המבקש או המקבל טיפול רפואי;
"מטפל"2, 3 - רופא, רופא שיניים, סטז'ר, אח או אחות, מיילדת, פסיכולוג מרפא בעיסוק, פיזיותרפיסט, קלינאי תקשורת, תזונאי-דיאטן, וכן כל בעל מקצוע שהכיר בו המנהל הכללי, בהודעה ברשומות, כמטפל בשירותי הבריאות;
"מידע רפואי" - מידע המתייחס באופן ישיר למצב בריאותו הגופני או הנפשי של מטופל או לטיפול הרפואי בו;
"מיילדת" - מי שמורשית לעסוק ביילוד לפי פקודת המיילדות;
"המנהל הכללי" - המנהל הכללי של משרד הבריאות;
"מנהל מוסד רפואי" - לרבות ממלא מקומו;
"מצב חירום רפואי" - נסיבות שבהן אדם מצוי בסכנה מיידית לחייו או קיימת סכנה מיידית כי תיגרם לאדם נכות חמורה בלתי הפיכה, אם לא יינתן לו טיפול רפואי דחוף;
"מרפא בעיסוק", "פיזיותרפיסט", "קלינאי תקשורת", "תזונאי-דיאטן" - כהגדרתם בחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008; התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: